הדבר אכן יתכן. ישנם מקרים כאלו ולרוב זה נובע מהפרופיל הגנטי, ההורמונלי, משך ההנקה לאחר הלידה ושינויים קיצוניים במשקל הגוף.

בלא מעט מקרים זה אף מומלץ, עקב ריקמת שד דלה מאד ונפולה.

לצערי לא. היות והכנסת המשתל תלויה מאד הן במבנה הגוף שלך והן בכמות וצורת רקמת השד אשר הוכנה לצורך ההגדלה. יש גם לזכור שככל שהמשתל גדול יותר בנפחו, האפשרות לצניחה חוזרת מופיעה מוקדם יותר.

ככל שמספר החתכים ברקמת השד הוא קטן יותר, הסיכוי שהתחושה תשמר ותוכלי להניק, גוברת.

בסבירות גבוהה, יונח יותר בעומק, מתחת לשרירי החזה, על מנת לתת "ריפוד" נוסף לשדיים.

לרוב, שנתיים שלוש לאחר הניתוח הצלקות הן חוורות ועדינות. אך זה איננו כלל ברזל. יתכן, וללא שום קשר לטכניקה הניתוחית, שיתפתחו צלקות עבות, קלואידליות, שקועות או בלתי סדירות. יש אפשרות לטפל בצלקות אלו בהמשך באופן כירורגי או תרופתי.

במידה ויהיה שימוש קבוע בחזיה תומכת, שמירה על משקל גוף יציב והימנעות מהריונות והנקות, התוצאה אמורה להשמר לשנים.

למעשה הטכניקות הניתוחיות הן חופפות ומקבילות. תמיד חייבים בשני הניתוחים לבצע מספר חתכים בעור. בהקטנת חזה כורתים גם כמות מסויימת של רקמת שד. לרוב בהרמת חזה ניתן להסתפק בחתך סביב העטרה או עם תוספת חתך אורכי (לוליפופ). בניתוח הקטנה יש צורך לבצע לפחות את שני החתכים שצויינו מעלה ובלא מעט מקרים להוסיף חתך שלישי, רוחבי (עוגן).

ישנה רשימה לא קטנה של סיבוכים אפשריים, אך לשמחתנו השכיחות שלהם נמוכה. חלק מהסיבוכים האפשריים קשורים למשתל עצמו וחלק נוסף קשור לפעולת ההרמה. ניתן לקרוא את המידע הרלוונטי בפרקים של הגדלה והרמה.

במפורש לא נכון. המשתל נותן נפח לשד, אך אין לו אפשרות להרים, דהיינו לבצע פעולה אנטגוניסטית לכוח הכבידה של כדור הארץ. זה לא נכון גם עם משתלים הקרויים "אנטומיים". לכן, יש לעשות מספר פעולות ניתוחיות ברקמת השד על מנת להרימו, בשעה שמגדילים אותו עם משתל.