דרמטולוגיה
דרמטולוגיה (רפואת עור) היא ענף ברפואה המתמקד בחקר ובלימוד המאפיינים הפיזיולוגיים, האנטומיים והפתולוגיים של העור ורקמות נלוות.
שיטת MOHS היא שיטה ייחודית ומדויקת להסרה מלאה של גידולי עור המופיעים לרוב באזורי הפנים, הראש והצוואר. בשיטה זו מבוצע ניתוח בהרדמה מקומית שבמהלכו מתבצעת בדיקה היסטולוגית של הקטע המורחק, על ידי חתך קפוא בטכניקה מיוחדת, במעבדה הנמצאת במרפאה.
על פי תוצאת הבדיקה אפשר לדעת אם יש צורך בהרחקת רקמות נוספות בסיבוב ניתוח נוסף אחד או יותר. ההליך מסתיים כשהבדיקה מראה שלא נותרו שרידי גידול במקום. בשלב הזה מבוצע שחזור או סגירת הפצע והמטופל נשלח לביתו מיד אחר כך.
שאלות נפוצות
זו אפשרות מקובלת בתנאי שבוודאות אין צורך לשלוח דגימה לבדיקה.
קופות החולים אינן מממנות ניתוחים שאין להם סיבה רפואית. חלק מחברות הביטוח כן.
במידה וכך הדבר, רצוי לחשוב על ביופסיה.
זוהי תופעה אפשרית לאחר גיל 40. עדיין אין זה אומר שמדובר בבעיה רפואית.
זהו מיתוס. במידה והיה נגע שפיר והוא נכרת, אין קשר להופעת גידול במקום אחר.
כאשר מופיעים שינויים, או חלק מהשינויים הבאים: שינוי גודל; שינוי צורה; שינוי צבע; שוליים לא סדירים; דימום ללא סיבה.
למרות שמדובר בגידול עור המוגדר כממאיר, ניתוח לרוב פותר את הבעיה.
לרוב מדובר בנזקי שמש קשים, אשר מוגדרים כמצב טרום סרטני של העור.
לא. כריתה שלמה ובהמשך מעקב, נותנים מענה מלא לבעיה.
פצע אשר מופיע ללא סיבה לכאורה ואיננו נירפא במשך תקופה של חודשיים מחייב לפחות ביופסיה דגימתית.
זוהי שיטת ניתוח ותיקה להסרת גידולי עור ממאירים. במהלך הניתוח מסירים באופן שמרני את הנגע ובודקים מיידית שוליים ועומק על מנת לוודא שאין שאריות גידול. כך חוסכים בחיתוך מיותר של רקמה ומוודאים בסבירות גבוהה יותר שהנגע נכרת בשלמותו.
אפשר לומר שלרוב זה מיותר. שיטת ניתוח מוז יש לה מקום והגיון כאשר הגידול באיזור הפנים.
יצירת צלקת זוהי הפעולה הטבעית, הבלתי נשלטת על ידינו, בו הגוף מרפא נזק בעור ובכל ריקמה אחרת בגוף. הצלקת בנויה לרוב מרקמת חיבור. צלקות יכולות להופיע במקומות שונים בגוף כתוצאה מניתוח, חבלה, או זיהום. צורת הצלקות יכולה להיות גם שונה, במרקם, בעובי ובצבע.
זוהי צלקת עבה, נפוחה, לרוב אדומה ומגרדת. הסיבה שהיא נוצרת נובעת מכך שתהליך ריפוי הפצע יצא מעט מכלל שליטה. הצלקת גדלה ללא גבולות בכל הכוונים. היא מייצרת קולגן וסיבים יותר מאשר היא הורסת והמאזן משתבש.
תנוך האוזן הוא מקום די שכיח להיווצרות קלואיד. לעיתים יכול להופיע באוזן אחת ובשניה לא. הטיפול המקובל הוא קורס של זריקות קורטיזון לצלקת. לרוב משיגים שיפור, אך זה איננו מלא. כריתה של הקלואיד, כמה שנשמעת מפתה, יכולה להביא להתחדשות וברמה גדולה בהרבה.
כל חיתוך של העור לעומק מייצר צלקת. לכן אין למעשה ניתוחים בלי צלקות אלו או אחרות. מנסים כמה שניתן להסתיר צלקות. בניתוחי אף לדוגמא, יש גם צלקות, אך אלו מוסתרות בתוך הנחיריים.
ובכן, נמצא שהטיפולים הללו מועילים אך במעט ואם בכלל. נכון להיום נותרנו עם הטיפולים הישנים אשר נותנים מענה, אם כי חלקי בלבד.
כמה שהדבר מצער, אין אפשרות להעלים צלקת לגמרי, אך במידה והיא בולטת לרוב ניתן לשפרה באופן משמעותי: באמצעים כירורגיים, טיפולי לייזר, שיוף של העור או במשולב.
לרוב, בניתוחים באיזור הפנים והצואר מתפתחות צלקות עדינות. במקומות אחרים, דוגמת הכתפיים, החזה והגב אנו מייצרים צלקות הרבה יותר בולטות. הסיבות לכך מגוונות: עובי העור, כמויות הקולגן בתוכו, מתח העור, אספקת דם ועוד.
לעתים יכולים להתפתח קלואידים ספונטאניים ללא סיבה נראית לעין - מעקיצות יתוש אפילו, או גירוד בלתי מודע. זוהי בעיה קשה ביותר הנובעת מנטיית הגוף ליצר קלואידים והטיפול לרוב הוא באמצעות סדרה של זריקות קורטיזון לצלקת או חליפת לחץ עם או בלי יריעת סיליקון מתחת.
לרוב לא, באם מדובר בבעיה אסתטית. כאשר מדובר בבעיה תפקודית, כגון הגבלה בתנועה של גפה או איבר אחר, או בקלואיד, הרי שהתשובה חיובית.